יערה יקרה,
קראתי בספרך לאט, בקשב ובהתמסרות. כקובץ האוצר מבחר מספריך הקודמים וכשליש שירים חדשים, זהו ספר בשל, שעיצובו נאה ותוכנו מבטא בנאמנות את עולמך הפנימי. עולה ממנו קול מובהק, בסגנון ייחודי לך, באותו שילוב “קולאז’י” של מראות, ציורי לשון, שברי מחשבות, תובנות וזכרי דברים הנשזרים לאמירה פואטית חפה משמץ בנאליות או פשטנות.
קוראה כמוני חווה בשיריך שכבות ורבדים, זכרי לשון משדות תמטיים וסמנטיים שונים, מה שמעניק לשיריך עומק ומנעד עשיר.
התרשמתי גם שזהו ספר של משוררת “צומחת”. ניכרת ההתפתחות בשירתך מהשירים הראשונים המגששים את דרכם אל הבהירות היחסית שבחטיבה האחרונה, שבה פוגשים אנשים, גורלות ומצבי נפש. התרשמתי גם מהיחס האינטימי הקרוב אל זכרי דברים מעולמות רבים ושונים, איזכור אירועים, ארצות, דמויות, יצירות אמנות, המתכנסים ברבים משירייך לפסיפס שירי עשיר במרכיביו ועדין בביטויו.
אהבתי ונהניתי מיפי השפה ומן העושר האסוציאטיבי, שמכונן בשיריך יסוד איתן של מעין “שפת מעמקים”, שהפן הגלוי של השיר נסמך עליה. ויש שורות נפלאות, כמו “אגלי אבא-אמא עם שחר” או “מהזוהר הצפוני עד תּוּגַת מֶרחקים” או “בלילה בלי ירח/ מזכיר הגשם לבית העץ את מהותו העֵצִית”, או “זמן נברא מן הנִתּוּר הקצר של ציפורי ברֵאשית/ מעץ הדעת לעץ החיים”.
אני חושבת שטוב עשית בצעד המקורי למדי של הוספת מסה אישית למבחר השירים, ברשימה שבה את מתבוננת בעולם שיריך ומוליכה את הקורא בשביליו, עוזרת לו להבין הן את המהלך השירי והן את בית היוצר שלו בשיר זה או אחר. זו לעניות דעתי החלטה נועזת ומקורית: משוררת המספרת לקוראים על שירתה באור חייה, משתפת אותם במה שמכלול שירתה ביקש לומר, ועושה זאת לא בשפת הווידוי אלא כדרך להנהיר את שירתה, סגנונה ומקורותיה.
כללית, זו שירה שאיננה – לטוב ולרע – “פשוטה וקומוניקטיבית” כי אם אסוציאטיבית, משופעת במטבעות לשון אישיות, עשירה באזכורים אינטרטקסטואליים, כתובה בסגנון אישי, בשפה עשירה, מדייקת ומתוחכמת. גם מטעם זה המסה האישית שבסוף הספר היא רעיון טוב, המתווך את שירתך לקורא באופן נכון, מעניין ופוקח עיניים.
תודה רבה לך על מתנת הספר, שאני מאחלת לו דרך צלחה.
דינה קטן בן-ציון