יערה בן־דוד

יפה בנימיני

יערה, יקירה!
ספרך החדש “לובשת בגד הפוך” מונח לפני, מאז שיצא לאור, כספר שולחן!!! אודה, שתחילה נמשכתי לקרוא בסוף הספר את המסה שלך “אני טיפת הגשם, שכל צבעי הקשת בה”, וטוב עשיתי. כי היא כולה מפת ניווט לשיוט בים הגדול והרחב של שירתך!
כזכור לך, אני אישית הכרתי את שירתך מראשיתה, ולא פעם הזמנתי אותך לשמוע את דברַי על ספריך במסגרות לימודיות וחינוכיות שונות. בהזדמנויות אלו גם אַתְּ נשאת דברים מרשימים על סדנת היצירה שלך, בה את יצרת, ויוצרת באופן רציף, קולאז’ים, הן כציורים והן כשירים.
אבל בעבר כל אחד מספרי שיריך אִתְגֵר אצלי בעיקר את השכל. את העיון הספרותי, שביצעתי אז בכמה מספריך, גיבשתי במאמרים מלומדים, שכזכור לך, חלקם גם פורסמו ברבים.
בספרך זה, יערה, כל אחד מהשירים שלך פתאום מאתגר אצלי לצד השכל גם את החושים ואת הרגש! בקריאתו של כל שיר בספר מתהווה אצלי בו זמנית הן תהליך של פענוח והן תהליך של אמפטיה וסימפטיה! התחושה הכללית שלי בזמן הקריאה היא, שאני כאילו מוצפת ב”צונאמי” של התייחסות רגשית!!! יש שירים בספר זה, שעימם אני עולה למרומי הגלים, וכל גל נושא אתו לי מזכרת. ויש שירים בספר, שאִתָּם אני יורדת למעמקי התהומות, וכל תהום שלך, שָׁם ואז, כמו קוראת לתהום שלי, כאן ועכשיו!!
נראה לי, שבכל שיר שלך בספר זה חיפשת ומצאת את הביטוי הנכון לחווייתך האישית, כשהביטוי הזה ניזון לא אחת מחומרים של אוצרות התרבות והספרות, הן העולמית והן היהודית ישראלית לדורותיהם. אלה, לטעמי, מקנים לשיר, בו הם מצויים, עושר של משמעויות, שמור לטובתו!
יערה, הצגת לנו בספרך זה יבול משיריך לאורך הזמן , מאז שהתחלת לפרסמם בספר בשנת 1982 עד שנה זו 2020 . אבל אני מוצאת את עצמי קוראת אותם ובהם לא ליניארית, אלא במעגלים. אולי לכן אני חשה, שהשם שנתת למקבץ הזה ,”לובשת בגד הפוך” מתאים מאוד לכל אחד מהשירים, הן אלה של אז והן אלה של עתה!
למען האמת, יערה, בעיני, שירתך כבר קנתה לה מקום של כבוד בשירה העכשווית, במיוחד בשל האתגר, שהיא מציבה לרגש ולחושים של הקורא הקשוב ליצור ממנה בעצמו ולעצמו את “הבגד ההפוך” של עצמו!!!


ד”ר יפה עמנואל בנימיני, רעננה, אוקטובר, 2020.