יערה בן־דוד

צבי עצמון

שלום יערה,
קיבלתי באמצע השבוע את “סוס טרויאני מבטן התודעה”. תודה רבה!
ספר יפה מאד! ספר טוב ומרגש!
ב”ספר יפה מאד” אני מתכוון לספר כולו, כל כולו, מכריכה קדמית, עבוֹר לטקסטים, לעבודות הקולאז’ ועד גב הכריכה. ביחס לעבודות – אינני סומך על עצמי, על חושיי ועל (מיעוט) הידע שלי, אבל ביחס לטקסטים – לגביהם אני מעז לחשוב שיש לי יותר כלים להעריך, והם, כאמור, טובים. טובים מאד ומרגשים מאד.
וזאת אני כותב מתוך שכנוע עמוק, הגם שהגישה השירית שלך נבדלת מהגישה שלי, ומתחברת היטב לאופי הציורי-חזותי יותר של הספר כולו, על עבודותיו החזותיות-קולאז’יות. וכמובן שלאורכו משתלבת – בהרמוניה – אמנות המוזיקה.
ואם יוּתַר לי, מבין המילים והשירים שבספרך, אני מבקש לציין מעט מאלה שבמיוחד הדהדו בי במיוחד, כבר במהלך הקריאה הראשונה בספר המרגש, הנראה והנשמע כולו:
למשל:
האנך זוכר את הדרך והכובד.
למשל:
מה זאת אהבה, שאל תמיד האיש
שלא ידע לאמוד את המרחק הנכון
בין גוף שלישי לגוף ראשון.
למשל: את השיר כולו, כחטיבה אחת, שבעמ’ 63 [“מדוע אינך שרה”]
למשל:
היא תישאר בחוץ
בחֶרדת השיר
עם כובד האוויר על כנפיה
וכמובן, ואיך לא, את השיר המסיים “שיר תולעת”.
תודה רבה יערה
צבי