יערה, קצת במאוחר, בגלל טרדות היומיום, אבל אני מודה לך כל כך על הספר, ובמיוחד על הדברים שכתבת על אבא, לייב רוכמן, על קובץ סיפוריו “המבול”.
הרבה פעמים נדמה לי שהכוחות שהיו ביצירתו של אבא עברו בעולם בחינת רואה ולא נראה. אבא נהג להגיד, בפשטות, ללא מרירות, ‘אני כותב אל הגניזה’. גם לי עצמי ברור שבתוך עצם החלוף שמורים היטב כל הדברים שכאילו נעלמו, שדווקא בתוך החלוף אגור האוצר המוצק ביותר.
ועם זאת, פתאום למצוא את מה שכתב אבא נשלף על ידך מתוך השיכחה. זה כל כך שימח אותי!
ואיך שכתבת, ומה. נגעת בכתיבתך בנימים הסמויות. הנחת את האצבע על המקום החמקמק שבו פועם דופק הכתיבה של אבא. המקום בו ההיסטוריה והארוטיקה חוברות, והכאב והפלא.
תודה, יערה.
ואני מקווה שנשוב להיפגש.
בברכה חמה, רבקה.