יערה יקרה,
ראשית אני רוצה לציין את שם הספר “לובשת בגד הפוך”, המגדיר באופן מדויק את שירתך שבה את מציבה מול הקורא את המבט האחר והשונה על הדברים ולפעמים עד כדי היפוכו, מבט שהוא עצם מהותה של יצירה בכלל, ואת הרי עוסקת בכמה תחומי יצירה. בנוסף לכך, מעיד שם הספר על הוצאת הדברים הפנימיים החוצה, לאור ואף העוז להסתובב בעולם כשאת לובשת בגד הפוך.
חלק מהשירים הכרתי עוד לפני קריאת ספר זה, השירים מהספרים: “איזון שביר” ו”סוס טרויאני מבטן התודעה”, המצויים בידי. ייחודו של ספר זה בכך שהוא מעניק מבט פנורמי על כתיבתך ותהליך התפתחותה.
ככלל אני מוצאת בשירייך תמונות מפתיעות ועזות מבע כמו:”אני קופה עלומה נשלפת/ מן הבוידם של הרגשות הכי טחובים” (עמ’ 125), “הבכי הוא כינור עצום של עולם מרעיד תחת קשת הדין…”, “ירח אפרילי שיחק בשלוליות אבק אור…” (עמ’ 165), “אהבת הורי מודל ישן במוזיאון זכוכית” (עמ’ 177)ועוד ועוד.
אני רוצה לציין מספר שירים, בתים ושורות שאחזו בגרוני כשקראתי אותם, בניהם:
מחזור השירים “הפליט” בו את מובילה את הקורא מהפליט האוניברסלי אל הפליטות שלך בשיר המסיים הנפלא של המחזור (עמ’ 153-152), ואחרי שכתבתי זאת ראיתי שבחרת בו לעטיפה הפנימית.
כשקראתי את השורות “כשאלוהים חובב ציד מושבע יוצא לחופשה,/ ציפורי מגפה אינן עוצרות לנוח.” מהשיר “גב אל הקיר” (עמ’ 127),מהספר “איזון שביר” (2015)נשארתי לכמה רגעים ללא מילים, חשתי ששתי שורות אלו הן חץ החוצה את הזמן. האם ניבאת לפני חמש שנים את מה שעתיד לבוא בשנת 2020? גם הכותרת “גב אל הקיר” מתאר היטב את מצבנו היום.
“המורה ברטה” הוא שיר דיוקן שבו את מעלה כל כך יפה את דמותה של המורה ברטה לטוב ולרע ומשרטטת בעדינות את הקשר ביניכן.
כמו כן, “רישומים יפנים”, הכתובים ברוח שירי הייקו המעלים תמונות צלולות, כמו: “פרח לוטוס קשוב עד קצהו” או “בחלומו הממושך של עץ עבות” וגם תיאור של רגע מופלא “עודני כאן ללא אני”.
התחושה העולה מהספר הוא עושר רב,עושר של נושאים, דימויים, תמונות צבעוניות,ובתוך כל העושר הקול השירי שלך נשמע ברור וצלול מהשירים הראשונים ועד השירים החדשים, מחבר ומגשרבין כולם.
יש גם נושאים ששבים וחוזרים מראשית כתיבתך ועד לשירים החדשים, בולט במיוחד הוא הזמן המופיע גם בכותרות כגון: “על אוכף הזמן, (עמ’ 139)”שבבי זמן” ו”זמן בולענים”(עמ’ 157),”נסוג מחוץ לזמן”(עמ’ 162)ו”להחליק על קליפת הזמן”(עמ’ 184) כותרת נפלאה בעיניי,ונדמה לי שכולנו מחליקים על הקליפה הזו לפעמים.
כמו כן, מופיע הזמן בשיר “גרוויטציה הפוכה” לכל אורכו(עמ’ 168) ובשורות: “והזמן הוא דת מוזרה”, “מת. על תלמי מים נסוג מחוץ לזמן”. (עמ’ 164), “בזמן של שק נקוב” (עמ’ 177), “זמן בא בהיפוך כבלידת עכוז”(עמ’ 157), “אני מניחה זמן כמו תינוק בעריסה” (עמ’ 169), השורה “זמן ענה בלהטיו של אקדוחן אפל” (עמ’ 173). ובוודאי יש עוד שורות ושירים בספר שעיסוקם הוא הזמן שלא הבחנתי בהם.
את המסה על השירה “אני טיפת הגשם שכל צבעי הקשת בה” קראתי בשקיקה.מעטים המשוררים הבוחרים לכתוב על יצירתם, אך לטעמי זוהי אופציה חשובה, המאפשרת הן לכותב והן לקורא להלך יחד על גשר המילים והשירים ששניהם צועדים עליו משני קצותיו, להיפגש באמצעו ואף לרגעים להלך זה לצידו של זה.
אופציה זו אינה מתאימה לכל משורר או משוררת אבל היא בוודאי ראויה למשוררת שהיא גם מבקרת,שהוציאה מספר ספרי שירה תחת ידה ויכולה להביט ממרחק ותוך מודעות על רוחב ועומק היריעה של כתיבתה.בנוסף, כתיבת מסה של משורר/ת על יצירתו/ה מאפשרת למשוררים להאיר היבטים בשירתם שלא קיבלו מספיק תשומת לב על ידי מבקרים או קוראים.
המסה מעניקה פרספקטיבה פנורמית על שירתך, על מקורות יצירתך, על גישתך למילה, לצליל המילים, לשירים על שלל מורכבותם, ובה בעת זוהי גם מסה על שירה בכלל ובזה כוחה וחשיבותה.
נהניתי מאוד מקריאת ספרך,
יישר כוח והמשך יצירה פורייה.
עדינה בן חנן