תודה לך על הספר הבשל והמגובש כל כך, בן טיפוחייך, שהפך לבן בית אצלי, בין השאר בזכות הדיאלוג האינטנסיבי שבו עם ה”זולגים לעולם האמת” (בפרפרזה על אחד השירים). נדמה לי שלזה נקשר גם העניין הבולט בספר בארספואטיקה; שתי החידות נטולות הפשר האלה קשורות הרי זו בזו לבלי הפרד. תודה לך אפוא על הצֵידה היקרה הזאת לדרך, של כולנו, הנוסעים הסמויים, צידה המלווה אותי כאן בקצווי מערב. ובעיקר, המשיכי לכתוב: כפי שאמר פעם עמוס עוז לחיים באר: “חברים מצפים לקולך”.
גדעון טיקוצקי