יערה שלום,
קריאה בשירייך מכניסה את הקורא לצדה העמוק ביותר של החוויה האנושית; איש לא חווה אותם וכמו – נותר “חי”; הם עד כדי כך כמו מתקרבים אל קצה גבולם של דברים. אל מהות אחרת “ממיתה” בעוצמתה. שירים רבים רוחשים עצבות גדולה כמו שעת-ערבית היורדת אפלה על יער סבוך.
אבל בה בשעה בדומה לקול של ציפור-שיר חבויה בסבך – הם גם חוזרים ומוצאים את עצמם בתוך חיים אשר מתהווים כל העת, צבעוניים ומאירים. ועל חוויה עמוקה, מיוחדת זו יש להודות לך. כי זוהי זכות גדולה לחוש כך ולהתרגש כל כך במהלך קריאה.
ברונו שולץ הוא סופר אהוב עלי במיוחד ושמחתי לקרוא שהוא אהוב גם עלייך. בשעתו כתבתי על חידוש תרגומו לעברית (פרי עטה של מירי פז) ב”תרבות וספרות”.
ושוב, תודה לך, וחג שמח,
לאה ענבל דור