משוררים בחומר אחר

על תערוכת משוררים מציירים בבית האמנים בירושלים

אורנה סילברמן

פורסם ב”אפיריון”, גיליון 18-19, סתיו 1990

בפברואר-מארס 1990 נערכה בבית האמנים בירושלים תערוכה שהציגה מבחר מיצירותיהם של שלושה עשר אמנים, שהמשותף ביניהם הוא עיסוקם בתחום השירה ובתחום האמנות הפלסטית. לצד יצירותיהם הויזואליות הוצג שיר, כדוגמה ליצירתם הפואטית.

התערוכה התאפיינה במגוון של תכנים, סגנונות והבעות. כל אמן וביטויו הייחודי. אך מעבר לייחודיותו של כל אמן מאחד ביניהם הצורך הפנימי להתבטא בשני התחומים.
אצל חיה אסתר ופועה שלו-תורן מתבטאת השקפתן הכוללנית במבנים דומים הנוצרים ביצירתן הספרותית ובציוריהן.

דמיון כזה במבנה נמצא גם בשירים ובקולאז’ים של יערה בן־דוד. הסיבה להופעתם של מבנים דומים בשני התחומים אצל אמנית זו היא המגמה הנפשית המשותפת המנחה אותה ביצירתה, מגמת הכניסה לתוך הזמן הפנימי. מגמה זו מוצאת ביטוי במבנה הסוריאליסטי האופייני ליצירותיה. יצירותיה בשירה ובקולאז’ משתמשות בחומרי המציאות החיצונית כחומר גלם לעיבוד פנימי המתאפיין בחוקיות חלומית אי-רציונאלית. בקולאז’ים היא משלבת לדימוי משותף דימויים מתרבויות קלאסיות ומודרניות ומבטאת את כניסתה לזמן האישי על ידי פריצות אלכסוניות לתוך חלל התמונה.

יערה בן־דוד סבורה גם היא, כי יש קשר בין יצירתה בשני התחומים, קשר הנוצר במשך הזמן. את קיומו של קשר זה היא מבטאת, עם זאת, מתוך זהירות והסתייגות:
“לדידי, אמנות הקולאז’ מהווה השלמה מסוימת לשירה, אשר לה דין ודברים עם המילים, ואלה מחפשות לעיתים את המגע האחר, משום מוגבלותן הידועה. בדרך כלל אין השפעה הדדית ישירה ומיידית בין השירים והקולאז’ים. העשייה בשני המדיומים הללו אינה סימולטאנית, ואולם בדיעבד, ממרחק של זמן, נוצר כנראה משקע כזה של השפעה הדדית מפרה”.