ליערה בן דוד שלום רב,
ברכות לספר שיריך החדש ‘לובשת בגד הפוך – מבחר וחדשים’. טוב מאד עשית שכינסת את מבחר שיריך והוספת עליהם חדשים בצירוף “אחרית דבר” מרתקת שלך.
הספר נותן הזדמנות לעקוב אחר התפתחות שירתך, אחר היסודות הקבועים והמשתנים שבה ולגלות את פניה המגוונות. זהו מעין סיכום שאחריו אפשר להתחיל מחדש.
נהניתי מאד מקריאת מסתך: “הרהורים בשולי השירים”. זוהי דוגמה מעולה למודעות של המשורר, במקרה זה המשוררת, למלאכת השיר, ובמקרה שלך: יכולתך המופלאה לתת ביטוי מנוסח היטב ל”אני מאמין”, למלאכת התהוות השירים, ומקורות ההשראה שלהם. בדבריך יש חיזוק של ממש, לדעתי משכבר, שהשאלה: “למה התכוון המשורר?” אינה פסולה, אלא חשובה ולגיטימית. על כך כתבתי בשער הראשון של כרך ה’ של ‘קריאת הדורות – ספרות במעגליה’ (תשע”ה/2015). אמנם אין פרשנותו של המשורר האפשרות הפרשנית היחידה, אבל בוודאי שאין להתעלם ממנה. וד”ל.
אהבתי את הסבריך ל”איך שיר מתהווה”; ל”סוד” שבכתיבת שיר, להכרח למצוא איזונים, ולניסוח: “איזון שביר”. ועוד הרבה עדויות ווידויים אישיים, שהם בעת ובעונה אחת גם משותפים ליוצרים רבים, אם לא לכולם.
הפעם, אולי יותר מתמיד, את מגלה יותר מטפח מן הביוגרפיה שלך, שהיא בדרך כלל מוסתרת ומתחבאת מאחורי צעיפים רבים, אם לא לומר מסכות, ברוח הזמן. שם הספר מגלה יותר משמץ מן הביוגרפיה הפנימית האמִתית, שעדיין נשארת מכוסה וחידתית.
נהניתי לפגוש שירים משכבר, מוכרים ואהובים, ולא פחות את החדשים. נגעו ללבי במיוחד שירים כמו: “ילד מהגרים שוקולד מריר”; שירי “הפליט”; “המורה ברתה – תמונת מחזור”; “שירים לאמי במותה”.
השירים ספוגי תרבות, ניכרת בהם אהבת המוסיקה שלך, עיסוקך באמנות, אהבת הנופים והתעניינות באדם באשר הוא.
משפט כגון: “כי לפעמים הדחף לכתיבה חזק כמו הפחד ממימושו, כאשר נדמה שהמילים מתגמדות נוכח עוצמת החוויה” – יכול לשמש מפתח ללב שירתך אבל גם מפתח לשירת הרבים ולשירה בכלל. בבחינת: “גילוי וכיסוי בלשון”.
תודה על ספר שיריך החשוב הזה, שהוא נדבך מפואר נוסף בבניין שירתך.
אני מאחלת לך עוד שנים רבות וטובות של יצירה, בכל התחומים, לשמחת לב אוהביך ואני בתוכם.
בברכה חמה
נורית גוברין