סביב שיר מתוך 'זמן בוורטיגו'
תודה על ספר השירים הנפלא הזה, 'זמן בוורטיגו'. בחרתי מתוכו שיר בעל שם פרובוקטיבי ביותר: 'תצפיתן כוכב ארץ, אַיֶּכָּה?'. זאת קריאה נועזת ונוקבת אל אלוהים כמי שאינו ממלא את תפקידו כראוי, והפנייה אליו היא כאל נאשם. זה היפוך התפקידים מספר בראשית, שָׁם אלוהים הוא שבא בתלונה אל האדם: 'אַיֶּכָּה?', כאשר האדם הסתתר מפני שכשל. ואילו כאן בשיר הזה אלוהים הוא שכשל ונעלם ואינו משגיח על ברואיו.
השיר מקיף את העבר, ההווה והעתיד בשלושה בתים. הבית הראשון הוא זיכרון ילדות נעים של שייט בירקון עם האח הקטן והאב. הבית השני הוא החיים הבוגרים. תיאור הטבע שבו הוא תיאור פסימי, בניגוד לבית הראשון שתחושת ביטחון נסוכה עליו. בבית זה יש אדמה בוצית, צווחה וסחף, וזה לא רק בהיבט האישי, אלא גם בהיבט האוניברסאלי, כפי שכותרת השיר הופכת אותו לאוניברסאלי. הבית השלישי מתייחס להווה.
זהו שיר אקטואלי עם ביקורת גם במישור הלאומי. ובהיבט האישי שוב חוזרים האח והאב, שהם כבר מתים, והם מגשרים בין העולם הבא לעולם הזה.
תצפיתן כוכב ארץ, אַיֶּכָּה?
שַׁבָּת בַּבֹּקֶר.
מַיִם יְרַקְרַקִּים נֶחְרָשִׁים כְּמוֹ קִמְטֵי צְחוֹק
מִתַּחַת לַגֶּשֶׁר
בְּהִתְגַּנְּבוּת יְחִידִים
אָחִי הַקָּטָן וַאֲנִי
וּשְׁתֵּי יָדָיו הָאֲמוּנוֹת שֶׁל אַבָּא חוֹתְרוֹת
לְשֶׁבַע טְחָנוֹת בַּיַּרְקוֹן.
עֲנַן הַקֶּמַח כְּבָר שָׁקַע מִזְּמַן בַּאֲדָמָה בֻּצִּית
עִם צִוְחַת צִפּוֹר בַּסְּבַךְ.
יְרֹקֶת סַלְעִית. מַיִם רֵיקִים.
עַכְשָׁו, כְּשֶׁיּוֹרִים כָּאן מִטְּוָח מִתְקַצֵּר
וּפַגִּים בְּנֵי יוֹם נִצְעָקִים בְּרַעַד צִפּוֹרִי,
אֵין כְּמוֹ הַמֵּתִים שֶׁלִּי לִשְׁתִיקָה יָפָה
תַּחַת גֶּשֶׁר מֵהָעוֹלָם הַבָּא אֶל זֶה הָעוֹלָם.
בְּלִי יְדִיעַת הַמָּחָר
הֵם שׁוֹמְרֵי נַפְשִׁי שָׂפָה אֶל שָׂפָה.