לובשת בגד הפוך

מתוך פלא מסע המילים הבורא עולמות, עולה שירה קיומית מפעימה וייחודית, שהכוח אצור בה דווקא בעדינות המבע, אשר צובר משמעות מכוח המִרקם הקולאז'י של הלשון והרבדים המזמינים פענוח. חכמת התובנה הפואטית במבחר זה חושפת התבוננות נוקבת ומודעת לעצמה ולזולתה. זרמי מחשבה מערבלים רמות שונות של זמן ושל מציאות עם רחשי לב ואירוניה דקה.

"הוֹ פוֹרְטוּנָה, עוֹף הַחוֹל, / זְמַן בָּא בְּהִפּוּךְ כִּבְלֵדַת עַכּוּז.//  תֻּפָּיו שֶׁל קַרְל אוֹרְף מַכִּים כְּתֻפֵּי הַנֶּפֶשׁ בַּגּוּף. // צוֹחֵק קַיִן בֶּן חַוָּה, נֶשֶׁל נָחָשׁ קָלוּעַ בֶּהָמוֹן…/ וּמִנְחָתוֹ עַל סַף הַדּוֹלוֹרוֹזָה שֶׁל הַמֵּאָה."

המבט האנושי משתקף בגעגועים לדמות האם הנסיכית, לאהוב שהיה, לאח המיוסר הבורח אל המוות ובקשב האמפתי לזר ולפליט. אלה חוברים למגוון נופי טבע, כאשר ה'אני' במועדיו הוא המעטפת לכל.

הֵן מִתַּחַת לְעֵינִי יֵשׁ עוֹד / עַיִן עֲגֻלָּה וְתוֹמַהַת, עוֹצֶמֶת, נִפְקַחַת ,/ חוֹתֶכֶת, נוֹגַהַת, טוֹעֶמֶת, עֵירֻמָּה מִמִּלִּים, / בָּבַת אֵינִי / הִיא דַּיֶּרֶת הַמִּשְׁנֶה שֶׁלִּי // וְכֶתֶם לֵדָה, רוּחַ אֵל קָטָן מֵעַל תְּהוֹם / עַכְשָׁו עַל בֹּהַק מִצְחִי.

לובשת בגד הפוך נחתם במסה של המשוררת "אני טיפת הגשם שכל צבעי הקשת בה".