נורית גוברין

ליערה שלום רב,

קראתי בספר שיריך קריאה ראשונה והתעכבתי לא מעט על שירים רבים.

קודם כל – הרושם הראשון הוא טוב מאד. עוד מדרגה חשובה במעלות שירתך. במייל הקודם שיבחתי את קולאז' העטיפה, שגם הוקדש לו שיר: "כנפי פרפר על שיפוד סיכת ביטחון" (74). המחשת מערכת הניגודים שבשירים.

בספר נושאים מגוונים, על ארצות רחוקות וקרובות והכול דרך הפריסמה האישית של הכותבת.

האני השירי, גם כשהוא ב"עולם אחר", נשאר תמיד "אני": "ואני בתוכה ואולי לא / מדברת לעצמי" (12); ונשאר תמיד יהודי וישראלי: "מי שסחב את הגן עד כאן". שירי המסע בארמניה, מבטאים תחושה זו עוד יותר. כגון השיר: "תור לגלידה" (28).  לכל מקום שיגיע התייר הישראלי הוא סוחב עמו את זהותו ומַשוֶוה גורלות וזהויות. כך "בערה איטית" (34). ניכרת בהם גם המעורבות האישית:  "לא במחול החרבות" (36). על המשורר כתייר יהודי וישראלי כתבתי בספרי: 'כתיבת הארץ – ארצות וערים על מפת הספרות העברית'.

נהניתי לקרוא גם את השיר על החוויה המשותפת שלנו: "בלוז לבריכת גן הדסה" (90): המים העמוקים, הפחד, המצופים, קצה המקל המונף והזיכרון הרחוּם ממרחק השנים. והשיר "תצפיתן כוכב ארץ, אַיֶּכָּה? – על "שבע טחנות" בחתירה בסירת משוטים בירקון עם אבא והאח הקטן – עולם שכבר אינו קיים ונשארו רק הזיכרונות והגעגועים.

אהבתי את השורה: "סיפור יָחֵף ללא בעלים בארון הספרים" (89) ורבים כמותה בספר. שמחתי שהקדשת שיר לחברתנו המשוררת והאמנית ענת זגורסקי (43) וכן לזכרה של מורתך, הזמרת גילה ירון (69).  ויש עוד הרבה מה לומר ומה לצטט על ההומור, "פגישה בערב ספרותי" (73); הצליליות, האסוציאציות הלשוניות מכל רבדי הלשון העברית, רמזי התרבות הכללית ("צייר לי כבשה", 63) ועוד הרבה.

תודה על ספר שירים משובח זה!!

בברכה ובהצלחה

נורית